כששואלים את פרופ' איתן מור, מנהל מרכז ההשתלות במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, מיהו המודל לחיקוי שלו, המאסטר, הוא עונה מיד: ד"ר תומאס סטארזל (Thomas Starzl), אבי השתלות הכבד בעולם. "מדובר בכירורג פורץ דרך שבשנות ה-70-60, כאשר תחום ההשתלות היה בחיתוליו והיה מוגבל להשתלות כליה בלבד, הוא פיתח לראשונה את השיטה להשתלת כבד וגידל דור שלם של כירורגים מובילים ברחבי העולם שהביאו להתפתחות תחום זה, המשמש כיום כטיפול הבחירה לחולים עם מחלת כבד סופנית.
עוד בעניין דומה
"למרות הכשלונות הראשוניים והביקורת המקצועית בעקבות נסיונות השתלה בבני אדם", מספר פרופ' מור, "ד"ר סטארזל המשיך והתמיד בפיתוח שיטת הניתוח והכניס לשימוש טיפולים תרופתיים חדשניים כדי להביא לשיפור ניכר בתוצאות. כמי שהכיר אותו אישית ולמד ממנו את עניין ההתמדה והאמונה בדרך שאתה מתווה כדי להגיע למטרה, ניתן לומר שבזכותו הגעתי להישגים והעמדתי דור נוסף של משתילים להמשך הדרך".
פרופ' מור, בן 67, נשוי ואב לארבעה, המתגורר עם משפחתו במושב כפר הנגיד, מגיע מדי בוקר לעבודה במכון הכבד ובמחלקה כירורגית ב' במרכז הרפואי שיבא. את לימודי הרפואה שלו עשה בפקולטה לרופאה בירושלים, ולאחר גמר לימודי רפואה ב"הדסה", השלים התמחות בכירורגיה כללית בבית החולים קפלן ברחובות תחת ניהולו של פרופ' ראובן פפרמן ז"ל, עליו הוא מספר: "הוא היה מהכירורגים הראשונים בארץ שעסקו בתחום ההשתלות והוא זה שהכניס אותי לנושא". בהמשך השלים השתלמות בתחום השתלות כליה וכבד באחד המרכזים הגדולים בארה"ב, בית החולים הר סיני בניו יורק, שם שימש גם כמנתח ראשי למשך שנתיים עד לחזרתו ארצה.
הוא שימש כמנהל מחלקת השתלות הגדולה בארץ בבית החולים בילינסון בפתח תקווה עד ל-2018, במסגרתה הקים מערך השתלות מוביל שביצע 70% מכלל השתלות הכליה והכבד בישראל. בין שאר הישגיו, הוא מעיד כי הכניס, לראשונה בארץ, טכניקות כירורגיות של השתלת אונות כבד מתורם חי.
בתחום המחקר הרפואי פרסם פרופ' מור יותר מ-170 מאמרים רפואיים, בין היתר מאמרים פורצי דרך המתארים את הטיפול בילדים הסובלים ממחלה גנטית המביאה לאי ספיקה כלייתית שהפתרון שלה הוא השתלת כבד לפני התפתחות אי ספיקה כלייתית. פרסום נוסף תיאר, לראשונה בעולם, סדרה של השתלה משולבת של אונת כבד וכליה מאותו תורם כפתרון למחלה מטבולית.
לאחרונה הוא עוסק בתחום מתפתח של השתלה משולבת של כליה ומח עצם כדי להביא לסבילות לשתל ללא צורך במתן תרופות ולמניעת דחייה לאחר השתלה. "החולה הראשון עבר השתלה כזו בהצלחה ב-2018", מספר פרופ' מור, "ואנו בדרך להמשך ביצוען של השתלות אלו ב'שיבא'".
פרופ' מור הוא גם מרצה אורח בכנסים בארץ ובעולם ובוחן משתלמים בהשתלות מטעם החברה האירופאית ללימוד מדעי הרפואה, החוג להשתלות (UEMS). "יש לי שיתוף פעולה עם מובילי דרך באירופה בתחום ההשתלות, כולל לאחרונה בתחום הנדסת איברים", הוא מספר.
מדוע בחרת בתחום ההשתלות?
"לדעתי, מקצוע ההשתלות הוא תחום חדשני ופורץ דרך המשלב גם תחומים רפואיים נוספים כגון נפרולוגיה, הפטולוגיה ואימונולוגיה. היות שהשתלה נגמרת לרוב בתוצאה חיובית עם אי תלות בטיפול בדיאליזה או אפילו הצלת חיים, נשארת בדרך כלל חוויה חיובית גם למטופל וגם לרופא.
"בנוסף, חולים אלה ממשיכים במעקב לאחר השתלה באותו בית חולים, כך שיוצא הרבה פעמים לפגוש חולים מספר שנים לאחר השתלה. אין דבר שגורם לסיפוק מקצועי גדול יותר מלפגוש חולים שעברו השתלה לפני שנים וחזרו למסלול חיים רגיל, התחתנו, הקימו משפחה וילדו ילדים או נולדו להם נכדים.
"התחום הזה מתחדש ומתקדם מבחינה מדעית עם הכנסת שיטות ניתוח כגון השתלת אונות כבד, טכנולוגיות חדשות כגון מכונות שימור איברים ומחקר שמתקדם לקראת ייצור איברים באמצעות תאי גזע והדפסת איברים".
ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים?
"מקרה הצלחה לדוגמה הוא של ילד בן כשנתיים שהיה זקוק להשתלת כבד. הילד בא ממשפחה הרוסה עם אם חד הורית שלא היתה מוסמכת לחתום על הסכמה להשתלה וכדי לבצע את ההשתלה הדחופה ולהציל את חייו היה צורך בחתימה של אחותו, שרק התגייסה. הילד הזה הוא כיום בן 21, בוגר פנימיה שעשה בגרות מלאה והתנדב לצבא והוא בחזקת בן נוסף שלי שאני מלווה ותומך בו לכל אורך הדרך.
"לצערי, כחלק מהמקצוע, לאורך הקריירה היו מספר מקרים של פטירות של חולים שעברו השתלה. מקרה של כישלון היה בחולה שהכרתי באירוע חברתי, שהיה בריא כמו שור ולימים פיתח מחלת כבד שהצריכה השתלה. הבטחתי לו שהוא יחזור לאחד מתחביביו - שיט בים ואפילו אצטרף אליו, אך לצערי הוא נפטר מספר חודשים לאחר ההשתלה מסיבוכי הניתוח ולא מימשתי את הבטחתי".
מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?
"תאמין בשליחות שלך כרופא ותדע שהחולים הם אלה שיזכרו לך לטוב את מה שהענקת להם. היה צנוע ביחסך לעמיתים ולחולים".
אם לא היית רופא...?
"הייתי צייר. ציור ובעיקר רישום שעסקתי בו לפני לימודי הרפואה הוא דרך לתת ביטוי לרגשות ולדמיון. בסופו של דבר, בעיקר אם יש לך את זה, יכול לצאת מוצר יפה שאפשר לתלות על הקיר, אבל האמת היא שאף פעם לא הרגשתי שהגעתי לדרגה כזו כי אף פעם לא חתמתי את שמי על ציור. מנגד, כירורגיה ובעיקר כירורגיה עדינה כמו השתלות היא סוג של אמנות, כך שאפשר להגיד שמימשתי את עצמי. ניסיתי לחזור לציור לפני מספר שנים ואף למדתי רישום במוזיאון פתח תקווה. מאוד נהניתי אך לצערי לא היתה לי ה'מוזה' שהיתה לי בגיל צעיר ונשארתי רק בקטע הטכני שאינו נותן אותו סיפוק מבחינה יצירתית".
אילו עוד תחביבים יש לך, מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?
"כל חיי אני קם בבוקר לפעילות גופנית. בעבר זו היתה ריצה וב-30 השנים האחרונות זו שחייה ולפעמים יוגה. זה כיף לא רגיל ללכת לעבודה לאחר חימום הגוף והנפש על הבוקר.
"בנוסף, יש לי שמיעה מוזיקלית ואני אוהב מוזיקה מכל הסוגים. קשה לי לנתח ללא מוזיקה ברקע, ובשנה האחרונה הצטרפתי למקהלת גן רווה באזור מגורי. אני מאמין שלכל אחד רצוי שיהיו תחביבים או עיסוקים מעבר לעבודה. העבודה בסופו של דבר לא צריכה להיות כל חיינו. וכמובן, משפחה וחברים - הכי חשוב!".
לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?
"הייתי מגדיל את התקציב למערכת הבריאות הציבורית ומצמצם את הרפואה הפרטית כדי לשמר את הרופאים במסגרת אחת בעבודתם בבתי החולים ועל מנת לתת את השירות הטוב ביותר מבלי להיקרע בין שני תפקידים בעבודה בבית החולים ומחוצה לו.
"בנוסף, הייתי מחזק את הקשר בין רפואת בתי החולים לרפואת הקהילה כדי לתת טיפול אופטימלי אמבולטורי ולחסוך לחולים הפניה לבתי חולים. דבר נוסף חשוב שיש לשנות ולאפשר הוא גישה קלה יותר לביצוע בדיקות ולמרפאות ללא המתנה של שבועות ואף חודשים".